ע"א 211/77

תקציר

המקרה סובב סביב חצר בבניין בתל אביב. המערערים טענו כי רכשו את הזכות להשכיר את החצר מאחד מדיירי הבניין, דניאל בכר, והפכו לדיירים בעצמם. בינתיים רכשו המשיבים את הזכויות בנכס הקודם של דניאל בכר בבניין. המשיבים הגישו תביעה נגד המערערים, בטענה שהשתלטו על החצר והחלו לבנות עליה מבנה קבע, וביקשו לעצור אותה. בית משפט השלום צידד במשיבים, והמערערים ערערו לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. השופטים הסכימו עם ממצאי בית משפט השלום, שהתבססו על הראיות שהוצגו. בית המשפט לא מצא כל הוכחה לכך שדניאל בכר חכר את החצר מבעל הבניין, הרשות הפתוחה, או כי העביר את זכויות החכירה הנטענות שלו למערערים. זאת ועוד, התיעוד התומך בטענת המערערים היה מעורפל ולא משכנע. השופטים הסכימו גם עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לחוק, שקבעה כי המשיבים, כרוכשי זכות קניין, יכולים לתבוע את המערערים על החזקה, גם אם הנכס טרם נרשם על שמם. לבסוף, קבעו השופטים כי הימנעותה של הרשות הפתוחה מהצטרפותה לתיק לא השפיעה על ההליך, שכן לא היו לה טענות רלוונטיות בסוגיה שעל הפרק. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור והורה למערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.