ע"א 23781-04-22

תקציר

הערעורים נדחו, שכן השופטים לא מצאו עילה משפטית המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא, שהיה יסודי ומעוגן בראיות. הגנת ההתיישנות שהעלו הנתבעים נדחתה מאחר שהתביעה התבססה על הסכמים שנחתמו בין הצדדים וביקשה לחלק את השימוש והחזקה בחלקים מהנכס. בית המשפט דחה גם טענות הנוגעות לסמכות השיפוט ולעיתוי הגשת הערעור שכנגד. ראיות נוספות שביקש המערער נדחו, שכן הן לא הוצגו במהלך המשפט ולא השפיעו על תוצאת הערעור. אשר לעליית הגג, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה כי מוקנות לה זכויות קנייניות. בסוגיית החניות אושרה קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת זכאית לשני מקומות, אך הקצאתם הספציפית של מקומות אלה לא נקבעה והיא תוחזר לבית משפט קמא לדיון נוסף. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ופסק הדין היה אמור להישלח לבא כוח בית המשפט קמא. השופטים עודדו את הצדדים לנהל משא ומתן על הסדר בסוגיה שנותרה. ההחלטה התקבלה ביום 14.5.2023 והערעורים נדחו בהעדר הצדדים.