ע"א 1529/06

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על דיירות מוגנת בדירה בעקבות מותה של הדיירת, גב' בריל. המערערת, בעלת הדירה, טענה כי המשיב, נכדה של גב' בריל, אינו יכול להיחשב לדייר מוגן, וכי החלטת בית משפט קמא לטובת המשיב התבססה על הרחבה פסולה של הגדרת "דייר מוגן נגזר". המשיב טען כי עבר להתגורר בדירה עם סבו וסבתו בשנת 1992 ולפיכך עמד בדרישות הדיירות המוגנת כמפורט בסעיפים 20 ו-27 לחוק הגנת הדייר. החלטת בית המשפט נשענת על פרשנות הביטוי "ללא ילדים" בסעיף 20(ב) לחוק, הקובע כי בהיעדר בן זוג, ילדיו של דייר שנפטר יכולים לרשת את השכירות. בית המשפט פירש זאת כך שילדיו של הדייר שנפטר חייבים לרשת את הדייר אם הם זקוקים להגנת החוק, כלומר אין להם בית משלהם. אם ילדיו של הדייר אינם זקוקים להגנה כזו, אזי הדייר עובר לקרובי משפחתו האחרים של הדייר. בית המשפט קבע כי המונח "קרוב משפחה אחר" כולל נכדים ואינו מוגבל למקרים בהם נפטר הורהו של הנכד. לפיכך, מאחר שאביו של המשיב (בנו של הדייר המנוח) לא רצה לממש את זכותו לדיירות מוגנת, ומאחר שהמשיב עמד ביתר התנאים שבסעיף 20(ב), הוא נחשב לדייר מוגן. זאת ועוד, ניסיונו של המערער להציג גרסה שונה לאירועים לא נתמך בראיות מספיקות ונדחה על ידי בית המשפט. הערעור נדחה והמערער חויב לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.