מ"ת 32284-12-23

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינם של שני אחים, חמדה עלי ואמג'ד עלי, שהוגש נגדם כתב אישום בגין מספר עבירות נשק וגניבה. על פי כתב האישום, האחים עבדו במפעל בו אוחסנו ציוד צבאי ואמצעי לחימה במהלך מלחמת חרבות הברזל. חמדה, המשיב הראשון, ועמיתו לעבודה ויסאם היו העובדים הקבועים היחידים במפעל. ויסאם וחמדה הואשמו כי ניצלו את הכאוס של המלחמה וגנבו מהמפעל משגרי רקטות נגד טנקים, תחמושת ונגן DVR. חמדה הואשם גם בגניבה. על פי החשד, הפריטים הגנובים הוסתרו בשטח המפעל ולאחר מכן הועברו אל מחוץ למתחם ברכבו של חמדה. על פי החשד, ויסאם וחמדה דנו במכירת הטילים ובחלוקת התמורה. אמג'ד, המשיב השני, הואשם כי סייע לאחיו חמדה להחזיק, לשאת ולהעביר את הטילים הגנובים בין מקומות מסתור שונים. בית המשפט בחן את הראיות שהציגה התביעה, לרבות דו"חות חקירה ותכתובות בין ויסאם למודיע. הראיות הצביעו על כך שחמדה היה היוזם והמבצע העיקרי של הגניבה, בעוד ויסאם היה שותף. תפקידו של אמג'ד נמצא פחות משמעותי, שכן הוא עסק רק בשינוע ובהחזקת הטילים. בית המשפט בחן את עוצמת הראיות ומצא כי הן מבססות בסיס תיאורטי לעבירות המיוחסות למשיבים. הראיות לכאורה הספיקו כדי להרשיע את האחים. בית המשפט הורה על מעצרו של חמדה עד תום ההליכים, בנימוק של מסוכנות קיצונית וחוסר אמינות הקשורים לעבירות נשק במצב החירום. עם זאת, אמג'ד קיבל הפניה לתסקיר שירות המבחן, שכן הוא לא הואשם במזימת הגניבה וניסה להחזיר את הטילים. השופט הדגיש כי יידרש דו"ח חיובי במיוחד בעניינו של אמג'ד. הכרעת הדין נחתמה בהדגשת חומרת העבירות, במיוחד בעת מלחמה, והצורך בהרתעה ובביטחון הציבור.