ת"א 1441/00

תקציר

התובע, מנהל עבודה במקצועו, תבע את חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקים והפסדים כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 22.3.96. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו חבלות בחלקים שונים בגופו ופגיעות נפשיות, אשר גרמו לו לסבול מדיכאון, חוסר שינה, סיוטים וקשיי ריכוז. הנתבעת לא חלקה על קרות התאונה או על כך שביטחה את הרכב המעורב. עם זאת, הנתבע טען כי מצבו הבריאותי הנוכחי של התובע נבע מבעיות קיימות ולא מהתאונה. בית המשפט מינה שני מומחים, נוירולוג ופסיכיאטר, שאישרו את טענות התובע לנכויות נוירולוגיות ופסיכיאטריות עקב התאונה. עוד אישר הפסיכיאטר כי מצבו הנפשי של התובע הוחמר בשל התרופות שנוטל. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה שיעור הנכות התפקודית של התובע, כאשר התובע טוען לשיעור של 100% והנתבע מנגד עם 15%. בית המשפט קבע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 35%. בית המשפט בחן גם את תקופת אי הכושר של התובע, ומצא כי התובע היה בתקופת אי כושר מלאה במשך שישה חודשים. בית המשפט דחה את טענות הנתבע שערערו על קבילות הראיות הנוגעות לתקופת אי הכושר וקבע כי התובע לא עבד בתקופה זו. באשר לסיבת סיום העסקתו של התובע, קבע בית הדין כי היא נבעה ממצבו הבריאותי של התובע לאחר התאונה ולא מהסיבות הנטענות על ידי הנתבעת. בית המשפט קבע את שכרו הקובע של התובע, גיל הפרישה ותוחלת החיים וחישב את הפיצוי בגין ראשי נזק שונים, לרבות אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, אובדן פנסיה וביטוח מנהלים, הפסד פרמיה, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, סיוע מצד שלישי והוצאות נסיעה. לאחר ששקל ניכויים בגין קצבת הנכות שקיבל התובע ממבטחים ומהמוסד לביטוח לאומי, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 890,633 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.