ת"פ 52806-01-20

תקציר

השופט דוחה את טענות ההגנה לאכיפה בררנית, וקובע כי נסיבות המקרה פוטרות אותה מהתחשבות. השופט מציין כי עבירות הוונדליזם והנזק לרכוש אינן חריגות, והנסיבות "הייחודיות" – הפגנה מתוכננת בהשתתפות שלושה אנשים, תיעוד עצמי נועז ופגיעה במבנה המיועד לשימוש ציבורי – פועלות לטובת התביעה. השופט גם דוחה את טענות הכפילות בכתב האישום, ומפרש את המעשים המיוחסים כמובחנים. באשר להכללת עבירת קשירת הקשר, מסכים השופט עם התביעה כי היא משרתת את התכלית של הבחנה בין תפקידי הנאשמים, המצדיקה את הכללתה. השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענות הנאשמים בדבר היעדר שימוע, מעורבות משרד החוץ, פירוט דרישות, סייג מינורי והיעדר עניין ציבורי בתביעה. השופט מגיע למסקנה כי החלטת התביעה להעמיד לדין את הנאשמים, נוכח חומרת הנסיבות, מוצדקת, ודוחה את טענות ההגנה המקדמיות ומורה לנאשמים להגיב לכתב האישום.