פש"ר 3239-12-10

תקציר

בית המשפט החליט לאשר תוכנית פירעון מופחתת לחייב בהליך פשיטת רגל. החלטה זו מתקבלת על סמך מספר שיקולים. ראשית, על בית המשפט לאזן בין זכויות הנושים לתבוע את רכושם לבין זכותו של החייב להתחלה חדשה. התנהלותו ותום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל הם גורמים מכריעים. שנית, המגמה הנוכחית בדיני פשיטת רגל שמה דגש על שיקום החייב. על בית המשפט לשקול גם את היתרונות הצפויים לנושים ואת נסיבותיו האישיות של החייב. במקרה זה, אין התנגדות עקרונית למתן הפטר לחייב, כל עוד הוא משלם סכום שלא יפחת ממה שהוצע קודם לכן. בית המשפט דחה את טענת הנאמן כי על החייב לדבוק בתוכנית הפירעון הקודמת, שמומנה ברובה על ידי אביו של החייב. מאחר שאביו של החייב אינו מסוגל עוד להעניק סיוע כלכלי, בית המשפט יבסס את הערכתו על יכולתו הכלכלית של החייב עצמו. עוד מדגיש בית המשפט כי על הנושים לקחת בחשבון כי דחיית הצעת פשרה עלולה להוביל למצב בלתי הפיך בו לא תצא הצעה טובה יותר. תוכנית הפירעון צריכה להתבסס על הכנסותיו הפוטנציאליות של החייב ולא על הכנסותיו הנוכחיות. בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של החייב, הוא אמור להשתלב בשוק העבודה בקרוב. התוכנית צריכה לקחת בחשבון גם את ההכנסה הפוטנציאלית של אשת החייב. טענת החייב כי אביו זקוק לסיוע כלכלי בשל בעיות בריאותיות נתמכת בראיות ומכאן מוכרת אי יכולתו של האב לסייע כלכלית לבנו. בית המשפט קבע כי תוכנית פירעון סבירה תכלול מחיקת חוב הפיגור עד ספטמבר 2017 ותשלום נוסף של 60 אלף שקל לקרן, בסך כולל של 115 אלף שקל, בתשלומים של 1,000 שקל ל-24 החודשים הראשונים ו-1,500 שקל לאחר מכן. התוכנית נועדה למצות את כושר הפירעון של החייב, גם אם היא מניבה דיבידנדים מינימליים לנושים. ההחלטה נכנסת לתוקף לאחר שהחייב מודיע לנושיו על החלטת בית המשפט ומתחיל לבצע את התשלומים המפורטים לעיל. פסק דין זה נועד לספק גישה מאוזנת המתחשבת באינטרסים של כל הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל.