ת"צ 16989-09-20

תקציר

המשיב הגיש בקשה למתן צו המחייב את המשיבים 2 ו-3 לגלות את פרטי הגולש, וכן לצרף ראיות נוספות לבקשה. המבקשת, לעומת זאת, טענה כי המחלוקת העיקרית היא האם נתנה את הסכמתה מראש ובכתב לקבלת דברי הפרסומת. המשיב טען כי פרטי הגולש יוכיחו כי המבקש נרשם כחבר במועדון הלקוחות של המשיב. המשיב לא יכול היה למסור את פרטי כתובת ה-IP של הגולש, בטענה כי המידע הרלוונטי לא היה זמין בעת תשובתו בשל הימצאותו של מחלקת השיווק שלו בחל"ת כתוצאה מנגיף הקורונה. המבקש טען כי היה על המשיב לבקש ארכה ולא להגיש תשובה חסרה. המשיבה גם לא מסרה את הנתונים המבוקשים, שלטענתם הוחזקו אצל ספק חיצוני. בית המשפט מצא כי המשיב לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך. המשיב טען כי המבקש נרשם למועדון הלקוחות באמצעות כתובת IP מסוימת ביום 7.2.2018 בשעה 20:45, אך המבקש חלק על כך. כן ביקש המבקש לחקור את המצהירים והצביע על כך שאין בידי המשיבים את הנתונים. בית המשפט ציין כי בעוד שערכאות נמוכות יותר הוציאו צווים לחשיפת פרטי גולשים, אין פסיקה של בית המשפט העליון התומכת בכך. בית המשפט שקל גם את ההשפעה הכלכלית על המשיב, שלטענת המשיב תהיה משמעותית, אך בית המשפט מצא כי אין לכך ביסוס. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת המשיב למתן צו לגילוי פרטי הגולש, שכן הפרטים לא היו בידי המשיבים 2 ו-3, ושאלת הרישום לא עמדה במרכז התיק. אשר לבקשה להוספת ראיות, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי פרטיו של המבקש נמסרו בעת ביצוע הצ'ק-אין בבתי המלון שלהם. בית המשפט הדגיש כי הבקשה לאישור היא בקשת סף וכי היה על המשיב לכלול את כל הטענות והראיות בתגובתו הראשונית. לפיכך, הראיה הנוספת לא הייתה קבילה, ולמשיב תהיה הזדמנות להציגה במהלך הדיון בתובענה אם הבקשה תאושר. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות בסך 1,755 ₪, ולשני הצדדים ניתן מועד אחרון להגשת תביעות נוספות הנובעות מחקירת המצהירים.