עמ"נ 101/05

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעניין ארנונה הנגבית מבעל נכס בישראל. הבעלים טען כי המסים הוטלו באופן לא הוגן וכי רכושו פוצל באופן מלאכותי לשניים. עם זאת, פסק הדין מסכים עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי שני הבתים הם נכסים נפרדים וכי הבעלים אכן חייב בארנונה, שכן יש לו את הקשר הקרוב ביותר לנכסים המדוברים. עוד קובע בית המשפט כי ניתן להטיל את המסים רטרואקטיבית לשנים 2000-2004, שכן הבעלים ניסה להתחמק מתשלום מיסים על ידי סגירה בלתי חוקית של הבניין החדש. כן נדונו טענות הבעלים בעניין מרפסת וסככה, כאשר בית המשפט מצא לנכון לטעון בעניין המרפסת, והורה לוועדת הערר לדון מחדש בתיק בנקודה זו. פסק הדין אף מחייב את הבעלים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. ככלל, פסק הדין מחזק את עקרון המיסוי המבוסס על החזקה בפועל ועל הנסיבות המצומצמות בהן ניתן לערער על החלטות ארנונה.