ת"א 265/73

תקציר

התובע, אברהם טראוב, נפגע קשה בתאונת עבודה ותבע פיצויים. הנתבעים הודו באחריות לתאונה אך חלקו על גובה הפיצוי. בית המשפט פסק לטראוב פיצוי בסך 258,020 ש"ח. בחישוב פסק הבוררות סירב בית המשפט לכלול זכויות סוציאליות כחלק משכרו של טראוב. הטבות אלה היו תשלומים ששילם המעסיק כדי להבטיח הטבות עתידיות לטראוב, ובית המשפט קבע כי עליו לקבל רק את ההטבות עצמן ולא את התשלומים ששילם המעסיק. השופט גם סירב להעלות את השכר שטראוב היה מרוויח על בסיס ירידת ערך הכסף, שכן בית המשפט ביקש לפצות על ההפסד בפועל, והירידה באה לידי ביטוי כבר בחלקים אחרים של החישוב. גם תוכניות עתידיות, כמו כוונתו של טראוב לפתוח חנות עם אשתו, נדחו בשל חוסר ודאות ולא קשורות לתאונה. השופט פסק 191,500 ₪ בגין הפסדי שכר מעבודתו של טראוב, בהתבסס על הערכות לגבי קידומו העתידי ותוספות שכרו. בגין אובדן קצבת פנסיה פסק בית המשפט 114,816 ש"ח. בקשותיו של טראוב לפיצוי בגין שינויי דיור, רכב או הוצאות נסיעה ועזרה של אדם נוסף נדחו ברובן. השופט נימק את החלטתו בכך שהבקשות אינן סבירות או אינן מוכחות, וכי היחס שקיבל מאשתו היה מתוך חובה מוסרית. בית המשפט פסק 150,000 ₪ עבור כאב וסבל, וכן סכום קטן יותר עבור תיקונים בבתי מגורים. סכום זה, יחד עם אחרים שהוזכרו, היוו את הפיצוי הסופי בסך 258,020 שקל, שכלל הפחתות בגין רשלנות תורמת של טראוב ותשלומי המוסד לביטוח לאומי. לסכום נוספו גם ריבית והוצאות משפט.