ת"א 45278-04-18

תקציר

התיק סובב סביב שני פסקי דין חלוטים שקיבלה רשות מקרקעי ישראל נגד שתי משפחות פלסטיניות – האחת מכפר קרע והשנייה מכברי – בנוגע לפיצוי בגין הפקעה. התובעים, שהפסידו בעבר בשני התיקים, ביקשו לבטל את פסקי הדין בטענה כי רמ"י ביצעה הונאה בכך שהטעתה את בתי המשפט להאמין כי אינה יכולה עוד לפצות אותם במקרקעין, בעוד שבפועל עשתה זאת במקרים אחרים. לטענתם, מצג שווא זה שימש בסיס להחלטות בתי המשפט, ולו הייתה האמת מתגלה, התוצאה הייתה שונה. עם זאת, הראיות הראו כי הצהרת רמ"י בדבר משאבי קרקע מוגבלים לפיצוי הייתה מדויקת ולא שקרית. זאת ועוד, פסקי הדין בעניינם של התובעים לא התבססו על הנחה זו, אלא על טעמים שונים. התובעים גם לא הציגו ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות באופן משמעותי את פסקי הדין הקודמים, שכן המקרים אליהם התייחסו כראיות להונאה היו שונים והיו בעלי נסיבות שונות. עדויותיהם של מר אבו חנא ומר ג'ובראן, שקיבלו פיצוי חלקי על הקרקע, לא שללו את הקביעה השיפוטית כי הוכחת זכאות על פי ההליך מחייבת עמידה בתנאים ספציפיים. השופט הגיע למסקנה כי התנאים לביטול פסקי הדין ולהורות על משפט חוזר אינם מתקיימים, וכי עקרון סופיות הדיון צריך לגבור. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 30,000 ₪.