ב"ל 54790-12-18

תקציר

התובע, הזכאי לקצבת אזרח ותיק, שהה בכלא בחו"ל וביקש לקבל את הקצבה במהלך מאסרו. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו בנימוק של סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי אסירים אינם זכאים לקצבת אזרח ותיק. התובע טען כי סעיף 325 אינו חל על עניינו מאחר שהיה כלוא בחו"ל והקופה הציבורית בישראל לא נשאה בעלות מחייתו בעת מאסרו. עם זאת, בית המשפט קבע כי תכליתו של סעיף 325 היא להבטיח כי קצבאות תחליפי הכנסה יופנו רק למי שבאמת זקוק להן, ותכלית זו חלה באופן שווה על אסירים בחו"ל. עוד קבע בית המשפט כי צרכי הקיום הבסיסיים של התובע סופקו בעת מאסרו, למרות שהיה כלוא בחו"ל. לפיכך, תשלום קצבת אזרח ותיק יהווה כפל תשלום לאותה מטרה. עוד קבע בית המשפט כי יש לראות בתקופת מעצרו של התובע לפני משפטו בחו"ל כחלק מעונש המאסר שנגזר עליו, ולכן סעיף 325 חל גם על תקופה זו. בנוסף, בית המשפט מצא כי תביעתו של התובע הוגשה באיחור של 20 חודשים לאחר הגיעו לגיל פרישה ולא היה זכאי לקצבה בתקופה זו בשל הוראות סעיף 296(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי בדבר איחור בהגשת תביעות. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע למזונות נוספים עבור אשתו ושני ילדיו, שכן צרכים אלה לא בהכרח סופקו במהלך מאסרו. את התלויים הנוספים עבור הילדים ניתן יהיה לשלם לאשת התובע אם תסכים להתמנות כמקבלי הגמלה. פסק הדין הורה לתובע למסור לאשתו העתק מפסק הדין בתוך שבועיים והתיר לה 30 יום להודיע לנתבע אם ברצונה לקבל את התלויים הנוספים. לצדדים ניתנו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.