ת"א 24201-07-14

תקציר

בית המשפט דוחה את הבקשה לדחות את התביעה על הסף. השופטת מתייחסת תחילה לחסרונות הפרוצדורליים של הבקשה, המצדיקה את דחייתה רק מטעמים אלה בלבד. היישום אינו עומד בפורמט הנדרש - הוא חסר תצהיר, חורג ממגבלת העמודים ואינו עומד בדרישות ההודעה. השופטת מבקרת את הלשון בה נקט אחד המבקשים כלפי בית המשפט ומציינת כי לא ניתן להתעלם מפגמים פרוצדורליים של המבקשים, מה גם שהם בחרו לייצג את עצמם. לגופה של הבקשה, דן השופט באמות המידה למתן עיכוב ביצוע, המחייב הוכחת סיכויי הצלחה טובים בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בפסקי דין כספיים, האיזון מוטה בדרך כלל כנגד עיכוב ביצוע. המבקשים לא הוכיחו כי לא יוכלו להשיב את כספם אם יזכו בערעור, ואף לא הוכיחו כי ביצוע מיידי יגרום להם נזק בלתי הפיך. לפיכך, הבקשה לעיכוב מטעמים כספיים נדחית. באשר לבקשה להותיר את פסק הדין הקנייני, מדגישה השופטת כי סיכויי ההצלחה בערעור נמוכים, מה גם שפסק הדין מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה בנסיבות דומות להפליא. מאזן הנוחות במקרה זה נוטה אף הוא לטובת דחיית הבקשה, שכן המשיבים היו מנועים מליהנות מקניינו החוקי. עם זאת, כדי להבטיח שהמקרקעין לא יסולקו, השופט קובע כי המשיבים מנועים מלעשות כן עד להשלמת הליך הערעור, ובלבד שהמבקשים יעמדו בתנאים מסוימים, לרבות חתימה על התחייבות עצמית בלתי מוגבלת והפקדת בטוחות. השופטת מתייחסת גם לטענות המבקשים בדבר אי ייצוג ומצב בריאותי, וקובעת כי יש להעלותן בפורום המתאים – בקשה להארכה להגשת ערעור. לסיכום, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית ברובה. המבקשים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים שנגרמו להם במענה לבקשה.