עת"מ 48215-10-13

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה התכנונית של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בנוגע לתוואי הארכת קו הרכבת הקלה. העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם לחוסר סבירות בהחלטת הוועדה, שעניינה השפעת התוואי על פגיעה נופית, רעש, פגיעה בפרטיות ופגיעה ברכוש. ההחלטה התבססה על הליך תכנוני מפורט ושיקולים מקצועיים. יתר על כן, בית המשפט לא ראה צורך לערב את המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שכן לעניין לא היו השלכות רחבות או עורר מחלוקת ציבורית קשה. היה מדובר במקרה אינטרסנטי ספציפי, שהתמקד בקרבתו של תוואי הרכבת למנזר, והחלטת הוועדה יצרה איזון סביר בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים. דחיית העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות משפט. פסק דין זה הדגיש את ההתערבות השיפוטית המוגבלת בהחלטות תכנוניות ואת חוסר הרצון לערב גורמים גבוהים יותר אלא אם יש צורך בכך.