ע"א 492/89

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שעסק בתביעת לשון הרע שהגיש צבי סלונים נגד העיתון "דבר", שפרסם טענות שקריות הקושרות אותו ל"מחתרת היהודית". למרות הדחייה הראשונית של בית המשפט המחוזי, שפסק לסלונים 5,000 שקל בגין לשון הרע, פסק הדין לא הביא בחשבון את הנזק למוניטין, היעדר בירור מקדים לפרסום והיעדר התנצלות מאוחרת יותר מצד העיתון. בית המשפט העליון מתח ביקורת על נימוקי הערכאה הנמוכה יותר, ובעיקר על ההנחה כי שמו הטוב של סלונים לא נפגע בקרב קהילתו וכי היעדר נקיטת צעדים משפטיים נגד עיתונים אחרים מצביע על פגיעה מינימלית. בית המשפט העליון הדגיש את ההשפעה הרחבה יותר של לשון הרע על המדינה כולה, ולא רק על אזורים ספציפיים כמו יהודה, שומרון ועזה. היא הדגישה כי על העיתונים מוטלת החובה לתקן לאלתר דיווחים כוזבים, דבר שהמשיבים הזניחו והחמיר את הנזק. בהכירו בסירובם הממושך של העיתון ועובדיו להכיר בטעותם, קבע בית המשפט כי הפיצוי המקורי אינו מספק. בהתאם לכך, היא הגדילה את סכום הפיצוי ל-25,000 ש"ח, ובכך שיקפה פיצוי סביר יותר על הנזק שנגרם לסלונים והראתה כי בעוד שבתי המשפט בישראל אינם נוהגים לפסוק פיצויים עונשיים גבוהים, תביעות לשון הרע משמעותיות מצדיקות פיצוי הולם. ההחלטה בראשות השופט מלץ נתמכה על ידי הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג.