ת"א 12457-06-16

תקציר

בפסק דין זה הגישה התובעת, קרן מילכברג, תביעת נזיקין בגין ליקויי בנייה בבית שבנתה, בטענה לרשלנות מצד הנתבע דוד דוניו, שהיה אמור לתכנן ולפקח על בניית שלד הבניין. התביעה הוגשה גם נגד חברת הביטוח של דוניו, הראל חברה לביטוח בע"מ. התובע כלל בתחילה גם את בנו של דוניו ושני נתבעים צד ג', שלגביהם עוכבו או בוטלו ההליכים בשל מעורבות מדורגת ואחריות מקבילה בפרויקט הבנייה. ההליכים בבית המשפט כללו מספר צעדים פרוצדורליים וחוות דעת מומחים שונות כדי לאמת את הטענות לגבי ליקויי הבנייה - בעיקר סביב השאלה האם ניפוח הקרקע יכול היה להשפיע על שלמות היסוד והאם השלד היה מפוקח כראוי על פי התכנון המקורי, כולל בעיות עם עובי הרצפה. בית המשפט מצא כי הנתבעת, האחראית על הפיקוח העליון, לא ביצעה ביקורת נאותה על הבנייה על פי התכניות, דבר שהוביל לחריגות בלתי רצויות, אם כי לא נמצאה רשלנות סיבתית עצמאית בתכנון השלד. ספקות לגבי תקפותן של גרסאות מרובות של תוכניות אלה, שאלות סביב ביצוע הקבלן וטענות לא מאומתות על עובי רצפה מופחת הצביעו על חוסר בדיקת נאותות המצופה ממהנדס מקצועי. יתר על כן, בית המשפט מצא את גרסת הקבלן לאירועים כחסרת אמינות, בעיקר בשל סתירות וחוסר עקביות בעדויותיהם ובתיעודם. למרות שהייתה הסתמכות מהותית על עדויות מומחה שונות, בית המשפט קבע את הנתבעת אחראית לאי הקפדה על המפרט המתוכנן, ובכך הטיל אחריות מלאה על הנזקים. בית המשפט הפחית את הפיצוי ב-15%, תוך התחשבות ברשלנות אפשרית של התובעים בפיקוח ובהקשר הסביבתי כגון הצמחייה הסובבת, וב-5% נוספים בגין ההשפעות שנגרמו. כתוצאה מכך, הנתבעים נדרשים לפצות את התובע ב-80% מהנזקים המאומתים הכוללים הוצאות תוצאתיות, אגרות בית משפט, אגרת עדים וחלק משכר טרחת העד המומחה, תוך הפרשה להוצאות נוספות המתיישרות עם תיקון שיפוטי הוגן.