בש"פ 5286/98

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לתיק מעשה סדום במערער שהוטל עליו צו מעצר עד תום ההליכים נגדו. בערעור נטען כי אין ראיות לכאורה וכי לא נשקפת מהמערער סכנה אם ישוחרר במעצר חלופי. בערעור נכתב כי הראיות שהוצגו הן סיטואציה של אמר-היא-אמרה, אך הופעתו והתנהגותו של המשיב מיד לאחר האירוע, יחד עם ראיות נוספות, מצביעות על כך שיש די ראיות לכאורה. השופט הדן בערעור מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת סכנה הנשקפת מהמערער, וכי אופי העבירה, מעשה סדום אלים, מצדיק את המשך מעצרו ללא אפשרות להסדרים חלופיים. זאת, במיוחד לאור העובדה שהמתלוננת במקרה זה תצטרך להעיד על האלימות שהופעלה כלפיה, ועל בית המשפט להבטיח את ביטחונה ואת יכולתה להעיד ללא חשש או לחץ. טענת ההגנה כי המערער שוחרר במהלך החקירה ולא יצר קשר עם המתלונן מוכרת אך גוברת על חומרת העבירה והצורך להגן על המתלונן. הערעור נדחה, וההחלטה לעצור את המערער עד תום המשפט מתקבלת.