רע"א 1512/92

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין מבקש שבנה בית למשיבים לבין חילוקי הדעות שבאו בעקבותיה על החשבון הסופי ואיכות הבנייה. התיק הועבר לבורר שקיבל חלקית את טענות הצדדים. המשיבים סירבו לקבל את פסק הבורר ועתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לתקן או לבטל את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, אך בערעור לבית המשפט העליון פסק האחרון לטובת המבקש. בית המשפט העליון הדגיש כי לא ניתן לערער על פסקי בוררות כמו פסקי דין רגילים של בית המשפט וניתן לבטלם רק מטעמים ספציפיים המנויים בחוק הבוררות. במקרה דנן, בקשת המשיבים לתקן את פסק הבוררות בנימוק שהבורר לא הכריע באחד העניינים שהוגשו לו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בטעות. המשיבים טענו בפני הבורר כי השיהוי במסירת החזקה בבית מהווה הפרה יסודית המזכה אותם בפיצוי מוסכם, אך הם לא חזרו על טענה זו בפני בית המשפט המחוזי. תחת זאת, הם טענו כי קביעת הבורר בדבר הפרות חמורות מצד המבקש מזכה אותם בפיצויים, טענה שאינה טענה תקפה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק הבורר הייתה בלתי חוקית וקיבל את הערעור, החזיר את פסק הבורר המקורי על כנו והורה למשיבים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המבקש.