בג"צ 2174/94
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החלטות בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול לדון בתביעות הנוגעות לזכויות ירושה על פני פרשנות על המשניות. העותרים טענו כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעות. הרקע לעתירה נעוץ במחלוקת מורכבת בין שתי קבוצות בנוגע לירושת עזבונו של הרב פנחס קהתי זצ"ל, ובפרט בפרשנותו למשניות. הסכסוך עבר הליכי בוררות, והצדדים המעורבים הסכימו להיות מחויבים להחלטות הבוררים. ניתנו מספר פסקי דין חלקיים, אך התביעות הכספיות נותרו בלתי פתורות. העותרים, שלא היו שבעי רצון מפסקי הדין של אחת מוועדות הבוררות, פנו לבית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת הוועדה. בעקבות זאת, פנה אחד הצדדים לבתי הדין הרבניים כדי לערער על פסקי הדין ולבקש פיצוי כספי. העותרים טענו כי בתי הדין הרבניים נעדרי סמכות בהיעדר הסכם בוררות וכי התביעות חורגות מסמכותם המשפטית של בתי הדין הרבניים. הם ביקשו מבג"ץ להורות לבתי הדין הרבניים להימנע משמיעת הטענות. בג"ץ קיבל את העתירה. היא קבעה כי בתי הדין הרבניים שואבים את סמכותם מהחוק הישראלי ולכן הם נתונים לפיקוחו של בית המשפט העליון. מאחר שלא היה הסכם בוררות, בתי המשפט פעלו במלוא עוצמתם בניסיון לשמוע את התביעות. כמו כן, הדגיש בג"ץ את ההבחנה בין בתי הדין הרבניים, שהוקמו על פי חוק ובעלי סמכות שיפוט ממלכתית, לבין בתי דין פרטיים לבוררות. לפיכך נענתה העתירה, ובתי הדין הרבניים חויבו להימנע משמיעת הטענות. כן נדרשו המשיבים לשאת בהוצאות המשפט של העותרים.
חקיקה מקושרת
בג"צ 2174/94 רחל קהתי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, עליון (9.8.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.