ת"פ 26713-03-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בטענות המקדמיות השונות שהעלתה ההגנה בתיק בו מעורבים נאשמים רבים שהואשמו בהפרת חוק התחרות הכלכלית בישראל. הנאשמים טענו לאכיפה בררנית וטענו כי התביעה נכשלה בחקירה ובהעמדה לדין של חברות אחרות המעורבות בעבירות דומות. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי התביעה מיקדה בצדק את משאביה בחברות בעלות ההשפעה הגדולה ביותר בשוק בהתבסס על גודל פורטפוליו השירותים שלהן. הכרעת הדין התייחסה גם לטענות לאי תקינות בכתב האישום, ודחתה את בקשת ההגנה לפירוט נוסף בחלק מההיבטים אך הורתה לתביעה לתקן את כתב האישום בהיבטים אחרים. בית המשפט בחן טענות פרטניות שהעלו נאשמים ספציפיים. כך למשל, נדחתה טענתו של נאשם 1, מנכ"ל אל-רד, לאכיפה בררנית ביחס לאדם אחר, גיא קבילי, שכן לעניינו של קבילי היה בסיס ראייתי שונה. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה של הנתבעות 1 ו-2, שטענו כי גודלן הקטן של חברות המעליות שלהן מאלץ אותן להיענות לתכתיבי החברות הגדולות. הכרעת הדין לא מצאה כל הצדקה לטענתו של נאשם 5 כי עניינם היה צריך להתנהל באופן מינהלי ולא פלילי, שכן הנאשם לא סיפק כל בסיס לטענה זו. טענות נוספות שהעלו נאשמים ספציפיים באשר לנסיבותיהם הפרטניות נדחו אף הן. אלה כללו את טענותיו של נאשם 8 על יסוד מצבו הרפואי, את בקשתו של נאשם 9 להסדר על תנאי ואת טענותיו לפגיעה בתחרות שנגרמה לו עקב הפצת מידע סודי לכאורה על ידי התביעה. בית המשפט הורה לתביעה לתקן את כתב האישום כך שיפרט יותר את ה"סימנים" שהיו לכאורה לנאשם 9 להסדר הכובל. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענתם של נאשמים 10 ו-12 כי התביעה חרגה מהקריטריונים שלה עצמה בכך שהעמידה אותם לדין למרות שתיק השירות שלהם היה מתחת לרף שנקבע. בית המשפט התקשה לקבל את ההצדקה לכך של התביעה – לפיה יש לראות בשתי החברות ישות כלכלית אחת – והורה להגנה לבחון טענה זו מחדש לאחר שמיעת הראיות. הכרעת הדין הסתיימה בקביעת לוחות זמנים להגשת כתב אישום מתוקן ולהמשך המשפט.