בד"א 30/10

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את עורך הדין של המערער אשם בשתי עבירות משמעת. ראשית, הלנת כספי לקוח שלא כדין, בסך 8,556 ₪, שנועדו לתשלום אגרות בית משפט אך לא הועברו ללקוח ולא הוחזרו לפי דרישה. עורכת הדין מורשעת בכך שלא השיבה לתלונת הלקוח, שכן מצבה הבריאותי, שהוביל להארכת מעצר, לא מנע ממנה להמשיך ולייצג את הלקוח. שנית, עורך הדין נמצא אשם גם בשליחת יד - עבירת משמעת חמורה - ביחס לסכום של 5,600 שקל. הלקוח הפקיד סכום זה בידי עורך הדין, בעקבות פסק דין בתביעה שהוגשה מטעמו. הכספים הוחזקו בנאמנות, עד לפסק דין בערעור. עורך הדין טען כי הדבר נובע מחשש של הלקוח להסתבך עם מס הכנסה וביקש שהכספים יישארו בנאמנות. עם זאת, טענת עורכת הדין כי הייתה זכאית לנכות את שכר טרחתה מסכום זה אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה כנאמנה. עורכת הדין לא פעלה ביעילות המתחייבת מחובתה כלפי לקוחה, ועל כן דינה הרשעה בעבירת משמעת זו. עם זאת, הפאנל מחליט לתת לעורכת הדין ליהנות מהספק ומרשיע אותה בעבירה הפחותה של הלנת כספי לקוחות שלא כדין. העונש על עבירות אלה הוא השעיה מעיסוק בעריכת דין למשך 36 חודשים, הפחתה מהעונש הקודם של 60 חודשים. הפאנל ממליץ על שינויים בפסק הדין בהתאם לממצאיהם, לרבות הסכום הכרוך בכל עבירה, הרשעתה של עורכת הדין ומשך השעייתה.