ת"א 6481-03-09

תקציר

התובעים טענו כי תוקף המשכנתא על הנכס שלהם מותנה בקבלת הלוואה מהנתבעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטענה אינה נתמכת בראיות מהימנות. ההסכם המקורי למשכן את הנכס נעשה בשנת 1995, לפני שהתובעים ביקשו הלוואה, מה שמצביע על כך שהמשכנתא לא הייתה מותנית בהלוואה. מסמכי המשכנתא עצמם לא הזכירו הלוואה ונועדו להבטיח את כל החובות המגיעים לנתבעים, ולא רק הלוואה ספציפית. גם התנהגותם של התובעים עצמם – הימנעות מביטול הסכם הרכישה או נקיטת צעדים משפטיים כלשהם למרות שלא קיבלו את ההלוואה – סתרה את טענתם. בנוסף, עורך דינם של התובעים אישר את החתימות על מסמכי המשכנתא וציין כי הסביר את תוכנם לחותמים. אין זה סביר כי הנתבעים יסכימו להעמיד הלוואה ללא הסדרת חובות קיימים וללא קבלת בטוחות, שכן התובעים כבר היו חייבים להם סכומים ניכרים. ככלל, הראיות וההיגיון לא תמכו בגרסת התובעים לאירועים, והשופטת הגיעה למסקנה כי תוקף המשכנתא אינו מותנה במתן הלוואה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות משפט הנתבעים.