ב"ל 2938/01

תקציר

פסק הדין שניתן במקרה זה מתייחס לתביעה שהגיש מר ש.ק. בשם בנו, י.ק., יליד 1983, להמשך גמלת ילד נכה. התביעה אושרה לראשונה בשנת 1987 אך בוטלה בשנת 1997. במכתב הביטול צוין כי התביעה לגמלת ילדים נדחתה משום שג'.ק. אושפז במוסד הממומן על ידי גוף ציבורי. בעקבות הביטול, מר ק' התכתב רבות עם הנתבע בניסיון להפוך את ההחלטה. עם זאת, התביעה לא הוגשה במסגרת הזמן הנדרשת. ההסבר של התובע לשיהוי היה שהוא סיכם עם מנהל סניף רמת גן של הנתבעת, מר קבדיאל, להגיש את התביעה, אך מר קבדיאל לא זומן לעדות. פסק הדין דוחה את התביעה משני טעמים. ראשית, היא מדגישה כי התביעה התיישנה, שכן היא לא הוגשה במגבלות הזמן שנקבעו, והתובעת לא הציעה כל הצדקה לשיהוי. שנית, פסק הדין מציין כי ממילא הטענה נעדרת שחר. בית המשפט מוצא כי הילד אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי לקבלת גמלת ילד נכה. באופן ספציפי, הילד שוהה במוסד בו הוא מקבל שירותים רפואיים, סיעודיים או שיקומיים, והתובע אינו נושא בהוצאות שהותו. כמו כן, לא נטען כי התובע שוהה עם בנו במוסד או משתתף בטיפול בו, כנדרש בתקנות למקרים חריגים. פסק הדין מסתיים בהדגשה כי התביעה נדחית בשל התיישנות וחוסר הצדקה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת חומר הראיות, לרבות עדויות ומסמכים שהוגשו על ידי הצדדים.