ת"א 44395-12-12

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי ניהול לפרויקטים של בנייה ותשתיות, תבעה את הנתבעת, חברה עירונית בבעלות עיריית ירושלים, בגין ביטול שלא כדין של שישה הסכמים חוזיים למתן שירותי ניהול פרויקטים. התובעת טענה כי הנתבעת ביטלה את החוזים כנקמה על סירובה לשתף פעולה עם מעשים בלתי חוקיים ומושחתים שביצע מנכ"ל הנתבעת, מר אלכס ויסמן. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי הפיטורים נבעו מביצועיה הגרועים של התובעת ומכשלים בניהול הפרויקטים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה כי החוזים בוטלו בשל סירובה להשתתף במעשים פסולים. מהראיות עולה כי הפיטורים נבעו מהרעה במערכת היחסים בין ויסמן לבין מנהלו של התובע, מר יואב אלון, ומחוסר יכולתם להמשיך לעבוד יחד. בית המשפט קבע, כי זכותה של הנתבעת להפעיל את סעיף הסיום המרחיב בחוזים, שכן התקלה בתקשורת ובאמון בין הצדדים הצדיקה את ההחלטה. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי על הנתבעת לשלם לתובעת עבור העבודה שביצעה לפני סיום החוזים. הסכום הכולל המגיע לתובעת בגין שירותים אלה עמד על סך של 672,472 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.2011. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 220,000 ₪ בגין סיום החוזה בפרויקט כביש 21, בתוספת ריבית החל מיום 16.2.2011. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשאת בחלק מהוצאותיה המשפטיות של התובעת, בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, בשל הימנעותה של הנתבעת מלהסביר את הסיבות האמיתיות לביטול החוזים טרם הגשת התביעה. תביעת התובע לנזקים שנבעו מאיחור בתשלומים ואובדן מוניטין נדחתה מחוסר ראיות. ככלל, קיבל פסק הדין את תביעת התובעת בחלקה והורה לנתבעת לשלם את הסכומים הנקובים, המשקפים את זכאותה של התובעת לעבודה שבוצעה ולהוצאות המשפטיות שנגרמו לה.