ת"א 21235-12-12

תקציר

התיק נסוב סביב חוק מס הבלו והאם יצרני הדלק זכאים להחזר המס כאשר לקוחותיהם אינם משלמים אותו, מה שמשאיר אותם עם חובות אבודים. התובעים טוענים כי יש לפרש את החוק כך שיאפשר החזרים כאלה, תוך הסתמכות על פסיקה קודמת בנושא מס ערך מוסף (מע"מ) ומס מכירה. עוד הם טוענים כי היעדר הוראה מפורשת בחוק מס הבלו לגבי חובות אבודים הוא מחדל חקיקתי שעל בית המשפט לתקן. מנגד, טוענת המדינה כי חוק מס הבלו ברור בהטלת נטל המס על יצרני הדלק ולא מאפשר החזרים בגין חובות אבודים. בית המשפט מצדד במדינה, ומציין כי חוק מס הבלו מטיל במפורש את המס על היצרנים וקובע את אירוע המס כהוצאת דלק מאתר הייצור. הוא מייחד את הפסיקה בנושא מע"מ ומס מכירה, המבוססת על פרשנויות לשוניות של אותם חוקים, ומדגיש כי חוק מס הבלו נעדר כל עוגן לשוני להחזרי חובות אבודים. בית המשפט גם דוחה את הרעיון כי היעדר הוראת חוב רע מהווה מחדל חקיקתי, ובמקום זאת מפרש אותו כהסדר שלילי מודע. בנוסף, נמצא כי תיקון עדכני לחוק, הקובע במפורש כי חובות אבודים אינם מוכרים, משקף את המצב הקיים ואינו מכניס שינוי. לבסוף, בית המשפט קובע כי טענות התובעים לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק מסים עקיפים אינן מבוססות. משכך, נדחות טענות התובעים, וכל אחד מהם חויב בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הנתבע.