בע"מ 1406/12

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור, בעיקר בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים בערעור, כפי שפורט קודם לכן בפסק דינו של השופט מינץ. ההחלטה באה במסגרת נורמטיבית המגבילה בדרך כלל את רשות הערעור במקרים המעלים שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים, כפי שהותוו בפסיקה בעבר. עניינו של המבקש היה בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה. השיהוי הפרוצדורלי יוחס לטעות אנוש של בא כוח המבקש ולא בשל רשלנות או זלזול, ובכך לא עמד בקריטריון הסיבה המיוחדת הנדרש בדרך כלל כדי להצדיק הארכה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למרות שפסקי דין קודמים ריככו את ההקפדה על טעויות בדין כעילה מיוחדת להארכה, במיוחד כאשר הטעות אינה נובעת מרשלנות, במקרה זה המבקש לא הגיש כתב הגנה נדרש, ובכך החליש עוד יותר את מעמדו. בית המשפט המחוזי לא מצא טעם משכנע להאריך את מגבלת הזמן, וציין כי סיכוייו של המבקש להצליח בערעור היו אפסיים. נוכח אופייה הפרוצדורלי של ההחלטה וסיכויי הערעור הצרים, בחר בית המשפט שלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחר שלא להורות על הוצאות, ובכך סיים את הדיון ביום 20.3.2012.