ת"א 25789-04-20

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותים למערכות קירור מתקדמות, תבעה את הנתבעת, ספקית גז בקירור, בגין אי אספקת מלוא כמות בלוני הגז שהוזמנו ובגין אספקת גז מזויף. התובעת טענה כי רכשה והעבירה לנתבעת 1200 מכולות R22 למשמרת, אך הנתבעת סיפקה רק 606 מכולות R22 ולא החזירה את היתרה. הנתבע חייב לתובע 594 מיכלי R22 ו-155 R507. עוד טענה התובעת כי הנתבעת סיפקה גז R22 מזויף ב-50 מכלים, דבר שגרם לה להוצאות בגין החלפת הגז וביצוע בדיקת מעבדה. בית המשפט פסק לטובת התובע. היא הטילה על הנתבעת את האחריות לאספקת 594 המכולות הנותרות מסוג R22 ו-155 R507, והורתה לה לשלם 267,300 ₪ ו-43,400 ₪ בהתאמה, בסך כולל של 310,700 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה כלל גם את עלות החלפת הגז המזויף, שבית המשפט מצא כי היא 112,640 שקל, ואת עלות בדיקת המעבדה בסך 2,700 שקל. בית המשפט הפחית את הסכום שנפסק ב-128,370 שקל, שניתן בעבר כפסק דין חלקי, והותיר את הנתבע עם תשלום נוסף בסך 182,330 שקל. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע, לרבות הוצאות חוות דעת מומחה, שכר טרחת עדות מומחה ושכר טרחת עורך דין, בסך 18,000 ₪. התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום, או שיצברו ביניהם הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית למע"מ על הסכומים שנפסקו, למרות שהדבר לא צוין במפורש בתביעה, כפי שנכלל במשתמע בראיות. השופט הדגיש כי פסק דין זה נעשה כדי להשיג תוצאה צודקת, והוצגו כל העובדות והראיות הדרושות כדי לתמוך בו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח די הצורך את טענת הגז המזויף ואת הנזקים שנגרמו לו. למרות שהתובעת הציגה אישור בדיקת מעבדה, היא בדקה מיכל אחד בלבד, דבר שלא היווה ראיה מספקת לכך שכל הגז שסופק היה מזויף או מסוכן. גם אם התביעה הוכחה, התובע לא הביא ראיות מספיקות לנזקים שנגרמו לו. לבסוף, הדגישה השופטת כי פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ופירטה את השלכות פסק הדין, תוך השארת זכות הערעור לבית המשפט המחוזי על כנה.