ע"מ 50208-01-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה שהוגשה לו. ההחלטה מתבססת על פרשנות סעיף 167 לפקודה, המאפשרת לפקיד השומה להעריך לפי מיטב שיקול דעתו את גובה המס שאדם שלא ניכה מס כנדרש היה צריך לנכות. הדבר נכון גם כאשר לאדם שממנו היה צריך לנכות את המס יש שומה או צו שלא ניתן להמשיך ולקבל או לערער עליהם, אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה היה צריך לנכות את המס. פסק הדין בעניין אייזנברג, שעסק גם בשומת ניכוי לפי סעיף 167, הראה כי ניתן להגן על ריבית ההסתמכות של הנישום על שומה סופית רק כאשר פקיד השומה דן בעבר בשומת הנישום לגופה והגיע עמו להסכם פשרה. בכל המקרים האחרים קבע בית המשפט כי האינטרס של הנישום להסתמך על השומה אינו גובר על האינטרס הציבורי בתשלום סכום המס הנכון ובקידום מנגנון ניכוי המס במקור. מאחר שבמקרים שהציג המבקש לא התקיים דיון מהותי לגופם של הדוחות וכל השומות של הנישומים נסגרו כשומות עצמיות, אין המבקשים יכולים לטעון להסתמכות על שומות אלה. לפיכך, האינטרס הציבורי גובר במקרה זה. כן הסכים המשיב לבחון מחדש שני מקרים ספציפיים שהזכיר המבקש ולקזז את הסכומים הרלוונטיים משומת המבקש במידת הצורך. על יסוד שיקולים אלה נדחית הבקשה, כאשר המשיב עושה את הוויתורים המפורטים.