ע"מ 29712-02-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור מס שהגיש נישום על החלטת פקיד השומה למסות את הרווח ממכירת חפץ עתיק כ"הכנסה פורייה". הנישום טען כי הרווח אינו חייב במס. במסגרת הליך הערעור ביקש פקיד השומה לתקן את השומה ולחילופין למסות את הרווח כרווח הון. הנישום התנגד לתיקון זה, בטענה כי מדובר בניסיון לשנות את מהות העסקה ויגרום לעוול פרוצדורלי. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת פקיד השומה, והתיר את התיקון בתנאי שאם טענת רווח ההון לא תהיה מעוגנת באופן מהותי בראיות, היא תימחק מבלי שהנישום יצטרך להשיב, ויוטלו הוצאות על פקיד השומה. בית המשפט הדגיש כי בערעורי מס יש להציג את כל הטענות בשלב השומה הראשונית והורה על תשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ על ידי פקיד השומה לנישום, ללא קשר לתוצאת הערעור, בשל השיהוי המיותר שנגרם עקב בקשת התיקון המאוחרת. לפקיד השומה ניתנה האפשרות למשוך את בקשת התיקון בתוך 14 יום, שאם תמומש תבטל את צו ההוצאות. פסק הדין הדגיש את תפקידו של בית המשפט בהבטחת שומת מס אמיתית ושקל את אי הנוחות הפרוצדורלית הפוטנציאלית אל מול האינטרס הציבורי בהשגת תוצאת המס הנכונה. ככלל, פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת המופעל על ידי בתי המשפט בערעורי מס לאפשר תביעות חדשות ואת חשיבותה של גישה עניינית ובונה בדיני המס.