מ. מקרקעין 355/21

תקציר

התיק נסוב סביב בעלות על מרתף הממוקם מתחת לאחת משתי דירות בבית משותף בירושלים. התובעת, שבבעלותה אחת הדירות, טוענת כי המרתף שייך לה באופן בלעדי על פי תקנון הבית המשותף. עם זאת, הנתבעים, בעלי הדירה השנייה, טוענים כי המרתף הוא רכוש משותף. המחלוקת התעוררה כאשר הנתבעים שיפצו את המרתף והתובע ביקש להסיר ממנו את ידם. בית המשפט בחן את תקנות הבית המשותף, המקבילות לחוזה, ופירש אותן כך שהמרתף הוא אכן רכוש משותף. הגורם המכריע היה העמימות בסעיף הרלוונטי בתקנות, שלא ניתן היה להבהירה באמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות או כוונות הצדדים. יתר על כן, שרטוט הבית המשותף, מסמכי הרישום והפריסה הפיזית של הנכס הצביעו כולם על כך שהמרתף הוא רכוש משותף שאינו מחובר לאף אחת מהדירות. טענת התובעים כי השימוש שעשתה משפחתם בעבר במרתף מעידה על בעלות בלעדית לא הייתה משכנעת, שכן שימוש זה התרחש לפני שנים רבות ולא היה בלעדי מאחר שגם הנתבעים השתמשו במרתף. בית המשפט הגיע למסקנה כי המרתף הוא רכוש משותף ודחה את תביעת התובעים, והורה להם לשלם לנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪ בשל הצורך בדיון נוסף. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו כל ויתור על זכויות ברכוש משותף בבית משותף חייב להיות מפורש וברור.