בש"פ 4533/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על סמכותו של בית המשפט המחוזי להורות על חקירה נגד אמו של קוגמן במסגרת הליך פלילי. הערעור מערער על החלטת בית המשפט לזמן את אמו של קוגמן כעדת הגנה ולהורות על חקירת משטרה לבירור מקום הימצאו של בנה. לטענת הסנגור, בית המשפט שאב את סמכותו מסעיף 43 לתקשי"ר, שאינו ישים בשלב זה של הדיון. התביעה כבר הציגה את טיעוניה, ותיק ההגנה החל. השופט קבע כי סעיף 43 חל לפני המשפט ואינו רלוונטי בהקשר זה. מקורות נורמטיביים אפשריים אחרים להחלטת בית המשפט, כגון חוק המעצרים וסעיף 74 לתקשי"ר, נבדקו אף הם ונמצאו כי אינם מקנים לבית המשפט סמכות להוציא צו כזה. השופט הדגיש כי עדותה של אמו של קוגמן אינה קשורה ישירות לאישום הנדון ונראית לא רלוונטית להגנה. אפילו בית המשפט שנתן את ההחלטה הכיר בהיעדר אינדיקציה לגבי הרלוונטיות של עזיבתו של קוגמן את הארץ להגנה. לפיכך, הצהרת אמו של קוגמן אינה יכולה להיחשב כ"חומר חקירה", ואין על התביעה חובה למסור אותה. יתר על כן, מאחר שבית המשפט שדן בתיק לא מנע מההגנה לחקור בחקירה נגדית את אמו של קוגמן, השופט התורן לא היה צריך להורות על חקירת משטרה. בהתחשב בכך שהרלוונטיות של העדות לכתב האישום קלושה במקרה הטוב, השופט דחה את החלטת בית המשפט המחוזי וקיבל את הערעור. פסק הדין מדגיש כי על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בבואם להורות על פעולות חקירה, במיוחד כאשר הרלוונטיות של הראיה הפוטנציאלית מוטלת בספק.