ע"פ 97/08

תקציר

המשיב הואשם בהתנהגות מאיימת לפי סעיף 192 לחוק העונשין לאחר שפנה מספר פעמים למפכ"ל משטרה ולסנגור והביע את מורת רוחו מההחלטה לסגור תיק נגד אדם שזייף לכאורה שיקים וקיבל דבר מה במרמה. בית משפט קמא אמנם זיכה את המשיב מחוסר ראיות לכוונה מאיימת, אך השתמש בסעיף 73 לחוק העונשין כדי לדרוש התחייבות להתנהגות טובה. הן התביעה והן ההגנה ערערו, כאשר התביעה ביקשה לבטל את הזיכוי וההגנה ביקשה לקיימו. ערכאת הערעור קיבלה את טענת התביעה כי הנסיבות בהן נאמרו הדברים, לרבות תסכולו של המשיב ותגובות הנמענים, מהוות איום. בית המשפט הרשיע את המשיב והחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין. פסק הדין הסתמך על עדויות עדי התביעה, על הפרשנות הסבירה של דברי המשיב כאיומים ועל תגובות הנמענים, שהצביעו על תפיסתם כאיומים. ערכאת הערעור קיבלה אפוא פה אחד את הערעור, הרשיעה את המשיב והחזירה את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.