תמ"ש 58090-06-13

תקציר

הורים יהודים גרושים לשני קטינים, בני 11 ו-8, המתגוררים בישראל, נהנו ממשמורת משותפת עם זמני הורות שווים. האם, המשתכרת 18,810 ש"ח בחודש, הגישה תביעת מזונות. האב, המשתכר 25 אלף שקל בחודש, התנגד לתביעה, תוך שהוא מסתמך על תביעת גירושין בבית הדין הרבני. השופטת דחתה את טענת האב, בנימוק של איסור הלכתי ארוך שנים לקשור מזונות ילדים להליכי גירושין. בית המשפט הורה על מזונות חודשיים זמניים בסך 5,000 שקל. ניסיונות להגיע להסדרה נכשלו. האם ביקשה 7,000 שקל בחודש, ואילו האב הציע 800 שקל. השופטת פירטה את החובות ההלכתיות למזונות ילדים, המשתנות בהתאם לגיל הילד. לגבי קטינים מתחת לגיל שש, חובת האב היא מוחלטת; עבור גילאי שש עד חמש עשרה, האב מחויב רק אם הילד אינו יכול להתפרנס; ולגילאי חמש עשרה עד שמונה עשרה, התמיכה היא צדקה. השופטת הבהירה כי צרכים חיוניים אינם מושפעים מעושר הורי או מאורח חייו הקודם של הילד ויש לספק אותם על ידי שני ההורים בהתאם ליכולתם. השופט קבע כי משמורת משותפת אינה משנה את המסגרת המשפטית, אך יש להחיל את המשפט העברי. חובתו של האב לדאוג לצרכיהם החיוניים של ילדיו במהלך שהותם עם האם נמשכת, גם במשמורת משותפת. השופטת קבעה את הצרכים החיוניים של הקטינים על 2,700 שקלים בחודש וקבעה כי על האב לשלם לאם 1,350 שקלים, המהווים מחצית מהצרכים החיוניים עבור הזמן שהילדים מבלים עמה. באשר לדיור, השופט קבע את חלקו של האב על 1,300 שקל בחודש, מחצית מ-40% אחריותו, בהינתן זמן הורות שווה. באשר לצורכי שיקול דעת, נמצא כי אמצעי ההורים שווים פחות או יותר, מה שהוביל את השופט לקבוע כי כל הורה נושא בצרכיו של הקטין בעת שהותו. ההחלטה גם חילקה את ההוצאות הרפואיות, החינוכיות והקייטנות באופן שווה בין ההורים. השופט הורה לאב לשלם 2,650 שקלים בחודש עבור מזונות הקטינים עד הגיעם לגיל 18 או עד שיסיימו תיכון, לפי המאוחר, והצמיד את הסכום למדד המחירים לצרכן. פסק הדין התיר פרסום ללא שמות או פרטים מזהים.