עת"מ 1218/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מכרז שערכה עיריית תל אביב-יפו (המשיבה מס' 1) לביצוע עבודות בנייה ופיתוח בתחום הגינון בעיר. העותרת, שהשתתפה במכרז אך לא נבחרה כזוכה, טענה כי יש לפסול את אחת הזוכות שנבחרו (המשיבה מס' 2) משום שלא עמדה בתנאי הסף שנקבעו במכרז. התנאי העומד במרכז המחלוקת מחייב את המציעים להוכיח כי העסיקו לפחות שני מנהלי עבודה בשנה שקדמה להגשת הצעותיהם. העותרת טענה כי המשיבה מס' 2 לא מילאה תנאי זה, שכן היא העסיקה מנהל עבודה אחד בלבד בעת הגשת ההצעה. בית המשפט בחן את העניין ומצא כי לתנאי המדובר שתי פרשנויות סבירות. הפרשנות הראשונה, בה דגל העותר, חייבה את המציעים להביא ראיות לכך ששניהם היו מעסיקים והעסיקו שני מנהלי עבודה ברציפות לאורך כל השנה שקדמה להגשת הצעותיהם. הפרשנות השנייה, המועדפת על המשיבים, קבעה כי ניתן לקיים את התנאי אם המציעים יעסיקו שני מנהלי עבודה בכל שלב במהלך השנה שלפני המועד האחרון למכרז. בית המשפט פסק לטובת העותר, והגיע למסקנה כי יש לפרש את תנאי הסף בצמצום, שכן פרשנות מרחיבה תפגע בעקרון השוויון בין המציעים. לדברי בית המשפט, הייתה רק פרשנות סבירה אחת לתנאי: המציעים היו צריכים להעסיק שני מנהלי עבודה הן בעת הגשת הצעותיהם והן במהלך השנה הקודמת. מאחר שהמשיבה מס' 2 לא עמדה בתנאי זה, היה מקום לפסול את הצעתה. משכך, נעתר בית המשפט לעתירה, ביטל את ההחלטה להעניק למשיבה מס' 2 את המכרז, והורה למשיבה מס' 1 לשקול מחדש את הזוכים במכרז. בנוסף, חויבו המשיבים מס' 1 ו-2 במשותף לפצות את העותרת בגין הוצאותיה המשפטיות.