רע"ב 542/11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר בנוגע לחישוב תקופת המאסר שלו. בית המשפט נקט גישה מרחיבה במקרה זה, ועל כן ידון בה כערעור. על פי החוק, עונשי המאסר מתחילים במועד גזר הדין, אולם נהוג להביא בחשבון את ימי המעצר שקדמו לגזר הדין. עם זאת, ניכוי ימים אלה אינו חובה והוא רק נוהג מנחה. אין דין מפורש בסוגיה הספציפית העומדת על הפרק, שהיא הפחתת עונש על ידי בית משפט שאינו מוסמך לכך. החוק הרלוונטי הקרוב ביותר מתייחס למאסר חופף וקובע כי בית משפט הגוזר את דינו של אדם שכבר נגזר דינו במקום אחר צריך להחליט אם העונש החדש חופף או רץ ברצף עם הקודם. לכל בית משפט יש סמכות לקבוע את משך תקופת המאסר שהוא מטיל, ואין בית משפט יכול לשנות את משך העונש שהטיל בית משפט אחר מחוץ להליך הערעור. לפיכך, ניכוי ימי מעצר צריך לחול רק על העונש שהטיל בית המשפט הנדון. במקרה זה, בית המשפט מחליט כי יש לנכות את 60 ימי המעצר מארבעת החודשים שהוטלו בתיק הפלילי השני, הפועל במקביל לתקופת 36 החודשים מהתיק הראשון. לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל והחלטת שירות בתי הסוהר עומדת בעינה. עונשו של המשיב מחושב מיום 1.6.2008, בניכוי 72 ימי זיכוי ממעצר.