ת"א 1748/05

תקציר

המחלוקת בין התובעים לבין העירייה הנתבעת נסובה סביב שורה של הסכמים הנוגעים להפעלת משחטה ובית קטיף שהתובע המנוח פינה ועבר אליו, לבקשת העירייה. לטענת התובעים, העירייה הפרה באופן יסודי את ההסכמים בכך שלא השיבה את עלויות השיפוץ ולא קיבלה היתרים להפעלת המשחטה, דבר שהוביל בסופו של דבר להפסדים כספיים משמעותיים, פגיעה במוניטין, הפסקת עבודתו של המנוח וסגירת העסק. העירייה מעלה מספר טענות סף, לרבות התיישנות, וטוענת כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו. בית המשפט קובע כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן המו"מ בין הצדדים קטע את תקופת ההתיישנות לפחות עד שנת 2005. היא גם דוחה את טענת העירייה כי התובעים ויתרו על טענותיהם נגדה בהסכמים, וקובעת כי העירייה עצמה הפרה את ההסכמים בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה. כמו כן, בית המשפט מכיר בזכותם של התובעים לפיצוי בגין השקעות הן בבית הקוטף והן בבית המטבחיים, בכפוף להוכחות ולחובות לעירייה. עם זאת, היא דוחה את הטענות בגין אובדן מוניטין ואובדן הכנסה בשל חוסר ראיות. באשר לשאלת ההפרה, בית המשפט מטיל על העירייה את האחריות להבטיח את ניהולם התקין של המתקנים ולעמוד בדרישות החוק, דבר שלא עשתה. לפיכך, לתובעים קמה עילת תביעה תקפה כנגד העירייה. לבסוף, בית המשפט ממנה מומחה לקביעת גובה הנזק הקשור לאובדן הכנסה וערך ציוד, וקובע את הפרמטרים להערכת המומחה. העירייה רשאית לקזז את כל הסכומים המגיעים לה מהתובעים בגין ארנונה וחיובי מים כנגד הפיצויים שנפסקו בפסק דין זה.