ה"פ 50809-07-13

תקציר

העותר, אזרח ישראל שבבעלותו משק 82 במושב יציץ, ביקש מבית המשפט לחייב את רשות מקרקעי ישראל להתקשר עמו בהסכם חכירה, המסווג את החווה כחוות עזר. העותר טען כי הוא מתגורר בחווה משנת 1968 ושילם מאז אגרות רלוונטיות. עוד טען כי הרחיב את החווה בשנת 1970 ולכן יש לראות בה מחזיק על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל 339. רמ"י טענה כי העותר מעולם לא החזיק בחוזה למשק עזר ואינו זכאי לו, וכי תביעתו פסולה מחמת ההתיישנות. המושב, שהשכיר את החווה לעותרת, תמך בטענת העותר. בית המשפט בחן את הטענות והראיות שהוצגו ומצא כי העותרת אינה זכאית לסיווג כמשק עזר. בית המשפט ביסס החלטה זו על הראיות הבאות: הסכם שכירות משנת 1979 המסווג את החווה כבית מקצועי, טופס בקשה משנת 1987 בו צוין כי החווה נמסרה לעותרת כבית מקצועי, ומפרט כספי שנשלח לעותרת בשנת 1988 והעותרת לא פעלה לפיו. יתר על כן, העותר לא הציג תכניות בנייה או היתרים כלשהם להרחבתו הנטענת בשנת 1970 ומנהל מקרקעי ישראל פעל באופן סביר על סמך המידע שעמד לרשותו. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה נגד רמ"י, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו. העותר חויב לשלם את הוצאות רמ"י בסך 18,000 ₪.