ע"א 319/65

תקציר

פסק הדין דחה את ערעורם של שני סטודנטים למשפטים באוניברסיטה העברית על החלטת האוניברסיטה להאריך את משך לימודיהם. הסטודנטים ביקשו פסק דין הצהרתי הקובע כי האוניברסיטה אינה רשאית להאריך את לימודיהם ללא הסכמתם. התביעה המקורית נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון הסכים לכך, וקבע כי מערכת היחסים המשפטית בין הסטודנטים לאוניברסיטה, אף שהיא חוזית בהיבטים מסוימים, אינה מכסה את משך הלימודים. בית המשפט פירש את החוזה בין הצדדים וקבע כי לאוניברסיטה יש זכות להאריך את הלימודים מטעמים אקדמיים, שכן יש לה שיקול דעת בעניינים אקדמיים. תפקידה של האוניברסיטה היה לא רק להעניק תארים אלא גם לספק חינוך איכותי ולהרחיב את אופקיהם של התלמידים. יתר על כן, הסמכות הסטטוטורית של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה, המוכרת בחוק, לא יכולה להיות מחויבת חוזית במקרה זה. השופטים הדגישו כי תפקידה העיקרי של האוניברסיטה הוא לאשר את כישורי הסטודנטים, והדבר אינו יכול להיות כפוף להתחייבויות חוזיות קודמות. כל שינוי בתוכנית הלימודים או במשך הלימודים נשמר במשתמע לרשויות האקדמיות. השופט קיסטר, שחלק מעט על עמיתיו, הרחיב על טיבה של האוניברסיטה ועל סמכותה להתקשר בחוזים, והגיע למסקנה כי היא יכולה להתחייב לספק שירותי חינוך אך לא להעניק תעודות באופן שרירותי. ההחלטה הדגישה גם את העניין הציבורי באיכות ההשכלה הגבוהה ואת ההכרה המחוקקת בתפקידה של האוניברסיטה. בנוסף, חוברות המידע של האוניברסיטה לא נחשבו לחוזים מחייבים, ועל הסטודנטים לצפות לשינויים אפשריים במהלך לימודיהם.