ת"פ 19525-08-20

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת בן זוגם. לאחר ששקל את נסיבות העבירה, קבע בית המשפט כי העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לתשעה חודשי מאסר. בדרך כלל תינתן הרשעה, אך לבית המשפט שיקול דעת לסטות מכלל זה במקרים חריגים. השופט קבע כי מקרה זה נופל לקטגוריה זו. הם לקחו בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, הן בעת ביצוע העבירה והן כיום, עברו הפלילי הנקי, היעדר מעורבות בפעילות פלילית נוספת מאז ביצוע העבירה, אחריות למעשיו וחרטה כנה. בנוסף, הנאשם החל בתהליך טיפולי והתקדם. כמו כן נלקחו בחשבון עמדת המתלונן, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, ומאפייניה האישיים של הנאשם, לרבות הסתבכותם הראשונה עם החוק והודאתו, חרטה ומוטיבציה להשתתף בהליך טיפולי. כדי לשקף את חומרת העבירה, השופט הטיל צו עבודות שירות גבוה מהמומלץ והתחייבות כספית. בסופו של דבר החליט בית המשפט לבטל את ההרשעה והטיל את העונשים הבאים: צו עבודות שירות ל-200 שעות, צו מבחן לשנה והתחייבות כספית בסך 7,500 שקל שלא לבצע את העבירה שבה הודה במשך שנה.