רע"א 883-03-17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על בעלות בדירת מגורים. המערערת, העירייה, ניסתה תחילה לרשום הודעת עיקול על הנכס שבבעלות המשיב, ניסים הראל, בשנת 2005. הראל ערער על כך, והעניין הסלים בכמה ערכאות במערכת המשפט הישראלית בעשור שלאחר מכן. ליבת המחלוקת נסובה סביב ביטול לכאורה של מכירת הדירה, אותה רכש הראל מהוריו בשנת 1995. העירייה טענה כי יש בידיה ראיות לכך שהמכירה בוטלה, בדמות תצהיר ביטול, אשר יבטל את תביעתה של הראל לנכס. התיק הגיע לשיאו בערעור שדן השופט אושרי פרוסט-פרנקל בבית משפט השלום בתל אביב, שקבע כי ראיות העירייה אינן קבילות וכי יש להציג במקום זאת תצהיר ביטול מרשות המסים. העירייה ערערה על החלטה זו וטענה כי הראיות שברשותם מספיקות ויש לקבלן. כמו כן ביקשו לצרף ראיות נוספות, בדמות פרוטוקול דיון מספטמבר 2016, שלטענתם סותר את טענתו של הראל כי הוא הבעלים של הנכס. השופטת פרוסט-פרנקל נעתרה לבקשת העירייה למתן רשות ערעור, קיבלה את ערעורם, ביטלה את ההחלטה הקודמת והתירה את הגשת הראיות הקיימות. בנוסף, הוא נעתר לבקשת העירייה לצרף את הראיה החדשה, וקבע כי היא רלוונטית ונכללת בחריגים לקבילות. משכך, יישקלו ראיות העירייה, והראל חויב לכסות את הוצאות העירייה ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 שקל.