מ. מקרקעין 649/21

תקציר

מדובר בפסק דין בתיק המצוי בסמכותו של שופט בית משפט השלום לפי סעיף 74 לחוק המקרקעין, בנוגע לסכסוך על בעלות על מקומות חניה בבית משותף. התובע, המייצג את הבית המשותף, טען כי לנתבע, בעל דירה נוסף, אין זכות לשימוש ייחודי במקומות חניה מסוימים, שכן הם אינם רשומים על שמו ומהווים רכוש משותף. הנתבע טען אחרת, וטען כי החניות היו שלו במשתמע בשל הסכם הרכישה שלו ושנות השימוש בהסכמת בעלי דירות אחרים. השופטת פתחה את דבריה בהתייחסות לסוגיית דודי השמש, שכבר נדונה חלקית בדיון קודם. פסק הדין החלקי יאושר, וכל מחלוקת בנוגע לאכיפתו תוכל להידון בהליך חדש. בעניין החניות פסק השופט לטובת התובע. נמצא כי פרשנותו של הנתבע להסכם הרכישה שלו הייתה שגויה, שכן החניות בהן השתמש לא נרשמו על שמו. כמו כן, טענות הנתבעת בדבר טובת הנאה או זכות שימוש בחניות נדחו מטעמים שונים. ראשית, הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה, והרחבת החזית נאסרה ככלל. שנית, טענה כזו צריכה להתברר בבית משפט מחוזי. שלישית, הנתבע לא עמד בתנאים לטובת-הנאה, שכן זכותו על החניות לא הייתה זכות ראויה, והשימוש במקומות לא היה מנוגד לזכויות של בעלים אחרים, שכן נעשה בהסכמתם. השופט הורה לנתבעת להסיר את כל המחסומים שהוקמו סביב החניות בתוך 14 יום וקבע כי יש להשתמש במקומות על בסיס כל הקודם זוכה על ידי בעלי חלקות המשנה. בקשת התובעת לדמי שימוש נדחתה בשל היעדר ראיות המצדיקות את הסכומים הנדרשים. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבע בדבר סמכותו של בא כוח התובעת וקבעה כי פעולות הנציג מחייבות את כל בעלי הדירות. הנתבע חויב לשלם לתובע את הוצאותיו, לרבות שכר טרחה פרוצדורלי מופחת בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.