ת"א 45551-04-21

תקציר

שתי חברות בהליכי פירוק, המנוהלות על ידי מנהליהן המיוחדים, תבעו שותפות לא רשומה (נתבעת 1) ואחד משותפיה (נתבע 2) לפירעון התחייבויות שהיו מובטחות לו אישית. התובעים הגישו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנות משני הנתבעים. בית המשפט נעתר לבקשה נגד נתבע 2 אך חייב את התובעים לטעון האם שותפות לא רשומה היא אישיות משפטית ביחס לנתבע 1. התובעים ביקשו לפסוק כי לשותפות לא רשומה יש זכות לתבוע ולהיתבע. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי על פי פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, שותפות לא רשומה נעדרת יכולת לתבוע או להיתבע. השופט הדגיש כי רק שותפויות רשומות הן אישיות משפטית בעלת זכויות כאלה וכי סעיף 66(א) לפקודה קובע זאת במפורש. בנוסף, השופט פירש בהרמוניה הוראות אחרות בפקודה, וקבע כי "קיומה" של שותפות בלתי רשומה מתייחס למערכת היחסים בין השותפים עצמם ואינו מרמז על ישות משפטית נפרדת. סעיף 67 לפקודה, ממנו משתמע לכאורה כי ניתן לבצע פסקי דין נגד שותפים, הובהר כך שיחול רק על שותפויות רשומות. כמו כן נדונו מקורות ספרותיים ופסקי דין קודמים שהשתמשו באוטונומיה רכושית ובסמכויות קבלת החלטות רוב בשותפויות לא רשומות, אך לא גברו על לשונה הברורה של הפקודה. מאחר ששותפות בלתי רשומה נעדרת אישיות משפטית, נדחתה התביעה נגד הנתבע 1. פסק דין זה, שניתן שלא בפניו ביום 19/01/2022, מדגיש את מעמדן המשפטי המצומצם של שותפויות לא רשומות על פי הדין הישראלי.