ת"א 1395/05

תקציר

מוזיאון תל אביב הגיש תביעה בעיקר כדי למנוע הקרנת סרט שצולם שלא כדין במצלמות האבטחה שלו על ידי שני נתבעים, עובד ואמן, ללא ידיעתם או הסכמתם. הנתבעים טענו כי הסרט הוא יצירת אמנות המוגנת על ידי חופש הביטוי שלהם. המוזיאון טען כי הסרט מהווה לשון הרע וכי הוא בעל הזכויות לסרט כפי שנוצר על ידי עובדיו בשעות העבודה. בית המשפט מצא כי הסרט אכן היה יצירת אמנות ולא הכפיש את המוזיאון; במקום זאת, כל פגיעה במוניטין של המוזיאון נבעה מהפרסום סביב המקרה, ולא מהסרט עצמו. עוד נקבע כי המוזיאון אינו בעל הזכויות על הסרט, שכן הוא לא נוצר במסגרת עבודתו של העובד. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי יצירתו הבלתי חוקית של הסרט אינה צריכה כשלעצמה להצדיק את מניעת הקרנתו, מה גם שהיא לא תגרום נזק נוסף למוזיאון. במקום זאת, המוצא הראוי לעוולות היה בהליכים פליליים או אזרחיים נגד היוצרים. לבסוף, דחה בית המשפט תביעה נגדית של צד שלישי, מקלט 209, שתכנן להקרין את הסרט, וקבע כי המוניטין שלו לא נפגע ממעשיו או הצהרותיו של המוזיאון. פסק הדין הדגיש את זכויות הציבור לגישה ליצירות אמנות ואת הצורך להגן על חופש הביטוי, במיוחד בתחום האמנותי, תוך השארת הענישה על מעשים בלתי חוקיים לענפי משפט אחרים.