רע"פ 2777/11

תקציר

במקרה דנן טען המשיב נגד מתן רשות ערעור, תוך שהוא מציין כי מדובר בנושא ספציפי חסר משמעות ציבורית וטוען כי טענות המבקש הן ספקולטיביות. עוד קבע המשיב כי העבירה נבעה מרשלנות, מחוזקת במקצועו של המבקש, ותמך בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא היה יחס בלתי סביר בין חומרת הפגיעה לבין העבירה. למרות זאת, לאחר שבחן את הבקשה, מצא בית המשפט את המקרה חריג ומצדיק מתן רשות ערעור משיקולי צדק, בעיקר בשל מצבו הבריאותי הקשה של המבקש. המבקש, רופא וטרינר ללא עבר פלילי, עמד בפני הרשעה לאחר אירוע שבו נפגע פעוט. עם זאת, לאור גילה המתקדם, בעיות בריאותיות קשות והיותה בבידוד, החליט בית המשפט שלא להרשעה. בית המשפט הדגיש כי בעוד הכלל הוא להרשיע, ניתן לחרוג מן הכלל אם הרשעה תפגע קשות בשיקומו של הפרט מבלי לפגוע באופן משמעותי באינטרס הציבורי. במקרה זה, נסיבותיה האישיות של המבקשת גברו על הצורך בהרתעה ציבורית, ובית המשפט העדיף את בריאותה ושיקומה על פני הענישה. משכך, ביטל בית המשפט את הרשעתו של המבקש מהמרשם הפלילי ומחק אותה, תוך העדפת שיקום אישי בתנאים חריגים, בתמיכת הסכמת השופטים לבחינה מחודשת של מאזן הצדק.