עס"ק 6/03

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם קיבוצי בין ההסתדרות למרכז השלטון המקומי בדבר "תוספת חיילים משוחררים", מענק המשולם לעובדי הרשות המקומית לאחר 36 שנות שירות. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי ההסכם מקפיא את הסטטוס קוו לגבי התוספת, כך שעובדים שטרם היו זכאים לה לפני חתימת ההסכם לא היו זכאים לה לאחר מכן. ההסתדרות ערערה על פסק דין זה, אך ביקשה לקיים את קביעות הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להחזר והפסקת התשלומים. המערערת ומדינת ישראל, בייצוגו של הממונה על השכר, אימצו שתיהן את גישתה הפרשנית של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט הגבוה לצדק, המיוצג על ידי המשנה לנשיאה א' ברק-אוסוסקין והשופטת פליטמן, דחה את הערעור והסכים עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר להסכם הקיבוצי. בפסק הדין מודגש כי מטרת ההסכם הייתה למנוע מתן תוספות שכר חריגות ברשויות המקומיות וכי יש לפרש את סעיפיו בהתאם. כמו כן, הודגש כי אי אישור הממונה על השכר להמשך תשלום התוספת לעובדים שלא היו זכאים לה לפני ההסכם פירושו שלא ניתן היה לשלמה, לאחר מכן. השופטת ברק-אוסוסקין הוסיפה כי ההסכם נועד להגן על זכויות מוקנות וציפיות סבירות, אך במקרה זה לא נקבעה הזכות לתוספת לעובדים שעדיין לא היו זכאים לה עם כניסת ההסכם הקיבוצי לתוקף. לפיכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, ובהערת השוליים של בית המשפט צוין כי אין באפשרותו לפסוק בדבר החזר רטרואקטיבי של התוספת, שכן על סוגיה זו לא הוגש ערעור.