ע"פ 2251/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור המערער על חומרת עונש המאסר שהוטל על אדם שהורשע בעבירות מין בקרוב משפחה קטין. ערכאת הערעור מדגישה את חומרתם הקיצונית של פשעים מסוג זה, ומכירה בצורך בתגובה מחמירה כסוג של גמול וכביטוי לזלזול חברתי במעשים אלה. הסעיף מציין את חוסר רצונו של בית המשפט להתערב בהחלטות פרוצדורליות, ושומר התערבות זו למקרים חריגים של טעויות משמעותיות בגזר הדין. במקרה זה, גזר הדין אינו נחשב מופרז או חורג ממדיניות הענישה שנקבעה. הסעיף מתייחס גם למנדט החקיקתי של עונש מינימום בעבירות מסוג זה, תוך הדגשת היעדר נימוקים משכנעים המצדיקים הפחתה. בית המשפט מכיר בטיעוני המערער לעונש קל יותר, תוך הכרה באופי הדק של גזר הדין בתיקי עבירות מין, אך משיב על דוגמאות לעונשים דומים או חמורים יותר שהוטלו במקרים דומים. הכרעת הדין מסתיימת באישור דחיית הערעור, תוך הדגשת חומרת העבירות והיעדר הצדקות שיקומיות משכנעות להקלות, ובסופו של דבר קביעת העונש כתואם את מדיניות הענישה הראויה. ערעור זה, שביקש להקל בחומרת העונש, נדחה.