ע"א 11152/04

תקציר

במקרה שלפנינו, מערער שסבל מנכויות קשות, לרבות 70% נכות נפשית והפרעה בתפקוד המיני עקב תאונת דרכים, תבע פיצוי בגין נזקים שונים. בית המשפט קמא פסק פיצויים, לרבות בגין השימוש בשירותי ליווי, דבר שעורר דיון משפטי משמעותי. עם זאת, ערכאת הערעור התערבה כדי לדון בשאלת נאותות הפיצוי עבור שירותי ליווי, החלטה שנתמכה בתחילה בתקדימים של בית המשפט המחוזי אך בהמשך ערערו עליה. ערכאת הערעור בחנה מספר היבטים: עלויות טיפול רפואי ופסיכיאטרי, אובדן כושר השתכרות והאם שירותי ליווי מתאימים לצורך בר פיצוי. חשוב לציין כי בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין נזק ממוני לנזק לא ממוני, והדגיש כי נזק ממוני לא צריך לכלול את עלות שירותי הליווי בהתחשב בהשלכות הרחבות יותר שיכולות להיות לפיצוי כזה על נורמות חברתיות ועקרונות משפטיים, במיוחד בהתחשב בהיבטים השליליים של תעשיית הזנות הרווחת בישראל. ההחלטה לבטל את הפיצוי עבור שירותי ליווי התבססה על אי ספיקה עובדתית ושיקולי מדיניות ציבורית, תוך התאמת התוצאה לערכים חברתיים רחבים יותר כנגד עידוד פעילויות הקשורות לניצול ואי חוקיות. תוך הכרה בפיצוי בגין טיפולים רפואיים ונזקים לא ממוניים הקשורים לאובדן תפקוד מיני, הדגיש בית המשפט את הצורך שהפיצוי ישקף צרכים מוצדקים וחוקיים בלבד. פסק הדין היווה עמדה מרכזית נגד שילוב פיצויים שנויים במחלוקת מוסרית ומשפטית בדיני הנזיקין, ובכך שמר על הרמוניה עם תקנת הציבור והאתיקה החברתית במסגרת המשפט הישראלי.