ע"ז 37709-11-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא תניה בצוואתו של אדם שנפטר, הקובעת כי כל מי שינקוט בהליכים משפטיים בניגוד לצוואה או נגד פעולות משפטיות שנעשו על ידו במהלך חייו, ינושל מהצוואה לטובת התובע. הנתבעים, שני בנים ואישה, טענו כי יש לפסול תניה זו מן הטעם שהתובע, אחותם, השפיעה באופן בלתי הוגן על אביהם לכלול אותה בצוואתו. הרקע למקרה כרוך במערכת יחסים זוגית ומשפחתית בעייתית, המאופיינת בסכסוכים על רכוש ופעולות משפטיות. התובעת מונתה כאפוטרופוסית של אביה בשל בריאותו הגופנית והנפשית שהתדרדרה שנה לפני פטירתו. היו שתי צוואות – מוקדמת יותר ומאוחרת יותר – שתיהן כללו תניית נישול, שנוסחה בהפרש של שלוש שנים. על הצוואה המאוחרת ערערו הנתבעים, שטענו כי אביהם אינו כשיר וכי התובעת השפיעה עליו שלא כדין. עיקר טענותיהם של הנתבעים היו כי התובעת הכתיבה את סעיף הנישול לאביה, בודדה אותו ממשפחתו וניצלה את מצבו הנפשי. התובעת הכחישה טענות אלה וטענה כי מעשיו של אביה התבססו על רצונותיו וחששותיו מקרבות ירושה לאחר המוות בין בני משפחתו. עוד ציינה כי אביה תמיד היה עצמאי וכשיר נפשית וכי הנתבעים עצמם התנכלו לו ונקטו נגדו צעדים משפטיים במהלך חייו. בית המשפט לא מצא כל ראיה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובע, אלא ציין כי מעשיו והחלטותיו של המנוח התבססו על רצונותיו הברורים והחד-משמעיים. טענות הנתבעים נחשבו ריקות מתוכן ולא נעשו בתום לב, מה גם שהם הגישו תביעה נגד המנוח לאחר עריכת הצוואה המאוחרת, תוך סתירה לטענתם בדבר אי כשירותו. רצונו הברור של המנוח, כאמור הן בצוואתו והן בתצהיר במהלך חייו, כובדו על ידי בית המשפט. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם להשפעה בלתי הוגנת, בעוד שדברי התובע היו עקביים ולא הופרכו. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד רצונו של המנוח ואת תוקפם של סעיפי הנישול, מה גם שהנאשמים היו מודעים לתוצאות מעשיהם. בסופו של דבר, נצטווה לקיים את הצוואה המאוחרת, כולל סעיף הנישול, מה שהופך את התובע ליורש היחיד. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת התובע, ופסק הדין הותר לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים.