ע"ע 186/06

תקציר

המערערת טענה כי לנציב שירות המדינה סמכות לקבוע את מספר שנות העבודה בגין תגמולי עבודה עודפים ולכן התביעה שהוגשה נגד מדינת ישראל הייתה כדין מלכתחילה. עוד טען המערער כי לממונה על הגמלאות אין סמכות לקבוע את מספר שנות העבודה. לפיכך, לא היה צורך לערער על החלטת הנציב בתוך 60 יום. המערערת הוסיפה וטענה כי בית הדין לעבודה הכריע בתיק לגופו ושגה עובדתית בכך שקבע כי המערער היה בשירות צבאי בתקופה הרלוונטית בה שהה בפועל בחל"ת, עבד כמורה וקיבל את שכרו ממשרד החינוך. עם זאת, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומרים שהוגשו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מבוסס היטב ולא הכיל טעויות משפטיות שיצדיקו את התערבותו של בית המשפט העליון. על פי חוק הפנסיה, עובד שפרש לגמלאות חייב להגיש כל תביעה להטבות לממונה על תשלומי הפנסיה, שבסמכותו לאשר אותן. מענק "שנים עודפות" הוא תשלום חד פעמי הניתן לעובדים העומדים בתנאים המפורטים בסעיף 39(ו) לחוק הפנסיה. זאת ועוד, זכאותה של המערערת לגמלאות נבעה מסעיף 39 לחוק הגמלאות ולא מכל דין אחר. לפיכך, לא ניתן היה להאריך את תקופת הערעור, וטענת המערער כי התכתבותו עם נציבות שירות המדינה הצדיקה את השיהוי נדחתה. עוד ציין בית המשפט כי טענותיו של המערער לגופו של עניין אינן מבססות את זכותו למענק "שנים עודפות" בגין התקופה בה שימש כמורה בשנים 1959-1962, שכן תקופה זו לא נחשבה כשירות עודף לפי חוק הפנסיה. לפיכך, הערעור נדחה בשל השיהוי בהגשת הבקשה והעדר זכאותו של המערער למענק.