ת"א 1422/08

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הסכם מכר לגבי בית דו משפחתי והזכויות בקרקע עליה הוא עומד. התובעים, שלמה ואהרון ויכמן, טוענים כי ההסכם מעניק להם מחצית מזכויות החכירה בקרקע, שהייתה אמורה להתחלק שווה בשווה עם הנתבעים, בני הזוג גרינברג. הנתבעים, לרבות עמידר חברה לאומית לשיכון בע"מ ומינהל מקרקעי ישראל, טוענים מנגד כי ההסכם נוגע רק למכירת הבניין והקרקע שמתחתיו, ולא לזכויות במגרש. בית המשפט מוצא כי הסכם המכר מקנה במפורש לבני הזוג ויכמן זכות בחלק בלתי מוגדר של המגרש הנדון. עם זאת, מסקנתה היא כי זכות זו אינה זכות קניינית בהווה, אלא זכות אובליגטורית עתידית להתקשר בחוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי הזכות הנדונה אינה מפורטת בשום צורה בהסכם המכר, ובוודאי שאינה מחייבת את הנתבעים להעניק לבני הזוג ויכמן מחצית מהמגרש. החלוקה בפועל של המגרש לאורך השנים לא הייתה שוויונית – לטובת בני הזוג גרינברג – וזו נרשמה רשמית ולא ניתן לשנותה רטרואקטיבית. לפיכך, בית המשפט דוחה את תביעתם של בני הזוג ויכמן לגופה, ומורה להם לשלם לנתבעים בסך הכל 60,000 ₪ בגין הוצאות משפט.